חדשות הצילוםביקורותמאמריםפורום צילום d-spot.co.il  

צילום שחור – לבן בעידן דיגיטלי

מאת:

אחת האפשרויות בנושא "אופטימיזצית דמות" ברוב המצלמות הדיגיטליות שמוגדות "חצי מקצועיות" – SLR עם החלפת עדשות היא האפשרות של צילום בשחל"ב,
חלק מהאפשרויות האחרות הינן אוטומטיות ותלויות במוד הצילום, "צילום נוף" יתן הדגש אוטומטי לצבעי ירוק וכחול, "צילום פורטרט" יתן איזון טוב יותר לגוני עור – לצבע עור של האדם המערבי, וכן הלאה, אבל במצב צילום P,M,A,S, (והמקבילים במצלמות קנון) יש הדגשים הרבה יותר פרטניים,
התפריט OPTIMIZE IMAGE
מראה את האפשרויות הבאות-

Vivid, Optimize, Portrait, Custom,BW,Normal
רוב במצבים הם קבועים מראש ולא ניתנים לשינויי פרמטרים,
Custom מאפשר שליטה בצבע, גון, רויה, פרופיל הצבע, חדות, קונטרסט וכדומה – בתלות בדגם המצלמה,

מצב BW מאפשר צילום בשחל"ב – עם או ללא פילטרים,
השאלה הראשונה "למה שחור לבן בעידן הצילום בדיגיטלי?"


התשובה פשוטה , – אמנות,
כמעט כמו לשאול למה עדיין ציירים עושים רישום פחם,
בבחינת התמונה – בין אם צילום או ציור, העין היא מכשיר שמעביר תמונה למוח שבו נעשה "עיבוד הנתונים", העיבוד במוח נעשה בניפרד בכמה הבטים שונים בינהם, – צבע, קו, תנועה, טקסטורה וכדומה וההתרשמות שלנו מהתמונה מובעת לא רק מרושם של אחד הנושאים אלא מוריאציות על אותו נושא כגון קוים ישרים עם קוים עגולים, צבעים חמים מול קרים, מספר וגוני הקוים מאותה משפחה – כחל מול צהב או כחל מול צהב+כתם,
יחסי גודל, כמות וצורת השטחים מסוגים שונים,
ווריאציות של נושאים מסוגים שונים – קו בודד שחר על רקע לבן לעומת אותו קו מעל רקע צהב, או עיגול אדם חלק על רקע צהב חלק – מול אותו עיגול עם רקע צהב – אבל עם טכסטורה,
כל רושם סופי שנקבל מהתמונה יהיה צרוף של כל החלקים הקטנים שמרכיבים אותה, ולזה מצטרף ה"סיפור" – אם יש כזה,
לפני הרבה שנים קבע גאון המוזיקה מוצראט – "הסימפוניה היתה מושלמת – אף תו לא מיותר ואף תו לא חסר"
בהשואה לציור זה עדיין עובד, בציור מושלם לא חסר דבר,
אם זה קנדינסקי – אומן ההבעה בצבע שמצליח להעביר את הרגשות שלו עם דמיות מופשטות שבהם רק צבעים בקוים נקודות ומשטחים-

קנדינסקי - קומפוזיציה

קנדינסקי - קומפוזיציה

ואם אלו ציירים אחרים שחלק מיצירותיהם היו רישומים או תחריטים שבהם המשמעות היתה לקו המונוכרומטי בלבד – דירר, דה-וינצי, רמברנדט, אנה-טיכו ואחרים,

דירר - קרנף

גם ציירים ששילבו את הקו, הצורה,הצבע והקומפוזיציה וכו הלאה ליצירה מושלמת אחת נתנו כל אחד את ההדגש שלו לתמונה שהמשמעות שלה שונה ויזואלית מביצוע של ציירים אחרים לאותו נושא, לא קשה להבחין בגישות שונות לציור בציורי טבע עם הדגשים שונים לאור, פרוט, טכסטורה של הצבע על הבד, קוי מתאר, גונים, רויה וכן הלאה,
גם בצילום יכול הצלם לקבל החלטות דומות, שינוי ברמת החידוד יכול להוות הבדל גדול באותו צילום עם פרשנות של "עץ שמורכב מעלים" – בתמונה רכה ולא חדה שבה נראה העץ כגוש לעומת "עלים שמרכיבים עץ" עם אותה תמונה מחודדת מאוד ורוית צבע שמדגישה את העלים,
המשמעות של היצירה והמושלמות שלה לא חייבת לכלול את כל המרכיבים הויזואליים, אפשר להתמקד באפקט ויזואלי אחד וליצור בו יצירה מושלמת,
תמונה יכולה להיות מושלמת אם תורכב מקוי מתאר בלבד, או לחילופים משטחי צבע בלבד, נקודות צבע בלבד, צבעים ללא גוני ביניים – פוסטר וכדומה ללא כלילת גורם ויזואלי שני כלל,
ולחלק השני של דברי מוצרט – "אף תו לא מיותר"
בציור – זה כמעט הגיוני – למה להשקיע זמן ביצירת דמות על גבי בתמונה אם היא מיותרת?
בצילום – זו בעיה אמיתית,
המצלמה "תופסת" את כל מה שבגיזרת הצילום, ופה, כדי להגיע לשלמות מתחיל השלוב של ראיה צילומים עם ידע טכני,
איך נפתרים ממה שמיותר? השיטות הרגילות –
שינוי זוית ראיה, שינוי תאורה, עומק שדה סלקטיבי, הא – כן – פוטושופ – המציל הלאמי של מי שלא מצליח לעשות זאת בעזרת ידע וכשרון בצילום ונזקק לגרפיקה,
טוב – אבל זה לא פותר את כל הבעיות, זה לא יפתור בעיות של אוירה כללית או של מצב שחלק מהנושא עצמו מיותר בתמונה,
פה עוזר לנו הצילום בשחל"ב – עם או ללא פילטרים,
החלק הראשון שלנו זה הגדרת הנושא המצולם, – בפרטי-פרטים,
צריך להיות הבדל בגישה הראשונית לצילום של נושא כמו "אשה יושבת בחדר וסורגת"
אם הנושא זה הסריגה – כעצם, הסריגה – כעשית פעולה, האשה כאדם, האשה כעושת פעולת סריגה, החדר כחלל שמכיל את האשה, או אולי בכלל האוירה והתאורה כגורם ביצירת האוירה או האוירה והרקע של האשה ותרומתו לאוירה,
אם לדוגמא הסודר שניסרג הוא בצבע אדום זוהר והתמונה מתרכזה בדמות האשה והתנוחה שבה היא יושבת , צבע הסודר מיותר לחלוטין, מושך את כל תשומת הלב מהאשה והופך את התמונה ללא מושלמת,
טוב – אין בעיה – נצלם בצבע – ונעיף את הצבע אח"כ עם פוטושוף –
זה לא עובד!
טכנית כמובן שאין בעיה , הבעיה היא בצילום עצמו,
אם אתה מצלם בצבע, חושב הצבע, מקבל את התמונה על מסך המצלמה בצבע – אתה צריך להיות מוכשר מאוד ועם הרבה ניסיון כדי שבשחל"ב זה אכן יהיה מה שבאמת רצית,
יהיה קשה מאוד לקבל קוי מתאר טובים בצילום שבזמן שצולם לא היה הדגש על קוי המתאר אלא על שילובי בצבעים שבין הנושא לרקע או לעומק שדה סלקטיבי למשל,
צילום שבו הצבע חסר משמעות – עדיף שיבוצע מראש כצילום שחל"ב עם ראש פנוי לשחל"ב וישום הדגשים מתאימים לשחל"ב,
הטעות של הרבה צלמים מתחילים זה הניסיון "לתפוס את הכל" – כמה שיותר זה יותר טוב, גם האשה גם הסודר גם החלון, גם אגרטל פרחים מאחור, הכל מסודר יפה ואם כבר צבע – אז כמה שיותר זה יותר טוב, ואם כבד קונטרסט ורוית צבע – אז גם – כמה שיותר (אפק הפוסטר כגורם למשיכת העין ברמת פרסומות מסחריות), כמו שנאמר – מרוב עצים לא רואים את היער,
האידיאל לצילום טוב זה פשטות, הורדה או הטמעה-ברקע של כל גורם מיותר ולתת לעין לראות מידית מה הנושא, מה חשוב ומה שולי,
הבחנת הצלם מראש ב"מה חשוב בתמונה", הידע האמנותי והטכני איך להבליט את החשוב- זה ההתחלה לצילום מוצלח,
הכלל הראשון צריך להיות –
אם לצבע אין מה להוסיף לרעיון בתמונה – הוא מיותר ולא צריך אותו,

SHBY